חולין ע״ח א:י״ט-ע״ח ב:א׳

1 וְעוֹד, ״שֶׂה״ כְּתִיב, וְאָמַר רָבָא:

2 זֶה בָּנָה אָב – כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״שֶׂה״ אֵינוֹ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַכִּלְאַיִם. אָמַר קְרָא ״אוֹ״ לְרַבּוֹת אֶת הַכִּלְאַיִם.